פסק-דין בתיק ת"א 4461-06

תובענה זו היא נדבך נוסף במסגרת "סכסוך גבולות" המתנהל זה שנים בין הצדדים. לצערי כל מאמצי להביא את הצדדים לידי הבנות, ולהקים גדר בין הנחלות השכנות, לא צלחו. על כן ניתנת הכרעה זו וכולי תקווה שיהיה בה משום סוף פסוק, ופתח להבנות בין השכנים.

רקע עובדתי:

1. שני הצדדים הם בעלי רשות מכוח הסכם משבצת תלת צדדי במשקים שכנים במושב אורה שליד ירושלים. התובע הוא בעל הזכויות במשק המורכב משלוש חלקות 139/1, 139/2 ו-139/3  (להלן: "משק 139") והנתבע במשק הסמוך לו המורכב אף הוא משלוש חלקות ומספרן 138/1, 138/2 ו-138/3 (להלן: "משק 138").

2. בראשית שנת 1995 הגיש התובע בהליך זה תביעה כנגד הנתבע (ת"א 2555/95) ובה טען כי הנתבע פלש לתוך משקו, הוא משק 139, וביצע בו עבודות עפר.

3. בית המשפט בהליך דנן מינה כמומחה מטעמו את המודד מר מירמן, אשר מדד את שתי הנחלות וערך את מפת הגבול העובר ביניהם, ביום 22.3.98 (להלן: "מפת מירמן"). בסופו של משא ומתן,  הצדדים הסכימו כי כל הסכמה קודמת או פסק בורר קודם, בקשר למיקום הגבול בין הנחלות מבוטלים, וכי הגבול המוסכם בין הנחלות יהיה על פי מפת מירמן. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין ביום 16.6.98 (להלן: "הסכם הפשרה").

4. אך בכך לא נסתיים הסכסוך בין הצדדים.

5. בחודש יולי 2004 שכר הנתבע טרקטור, וביצע באמצעותו עבודות עפר סמוך לגבול בין החלקות. בנוסף הטרקטור שימש לדחיפת רכוש וציוד של התובע, לתוך גבולות משק 139. התובע טוען כי הנתבע פלש לשטחו וביצע את כל העבודות והנזקים בשטחו. הנתבע מצידו טוען כי התובע הוא שפלש לשטחו כאשר הניח שם גרוטאות, והוא רק פינה את הגרוטאות והשיבן לגבולות התובע.

המחלוקות בתובענה:

6. התובע הגיש לבית המשפט ביום 9.4.06 את התובענה הנוכחית ובה דרש כי הנתבע יפצה אותו בגין הנזקים שגרם לרכושו בסכום כולל של 43,911 ש"ח. בנוסף מבקש התובע כי בית המשפט יורה לנתבע לסלק ידו ממשק 139. לטענת התובע, לאחר שהנתבע פלש לשטחו והרס את הציוד שהיה במקום הוא גם השאיר עפר רב במשק 139 ופלש כחצי מטר לאורך הגבול שבין המשקים.

7. התובע צירף לתביעתו שתי חוות דעת: חוות דעת של מודד מטעמו מר ארנסטר אשר תמכה בטענת התובע כי הנתבע חדר לשטחו (להלן: "מפת ארנסטר"); וחוות דעת של שמאי הרכוש מר רמון (להלן: "חוות דעת השמאי").

8. הנתבע מצידו טוען כי לא השיג את גבולות החלקה של התובע, ושמפת ארנסטר אינה קובעת את הגבולות בין השטחים. לטענת הנתבע הגבולות נקבעו על פי מפת מירמן והסכם הפשרה,  ודווקא התובע הוא שפלש לשטחו. עוד טוען הנתבע כי הוא פנה לתובע מספר פעמים ודרש שיפנה את הגרוטאות שהניח במשק של הנתבע, ורק לאחר שלא עשה כן, הנתבע פינה אותן למשק התובע. 

9. הנתבע מכחיש את האמור בחוות הדעת השמאית וטוען כי התובע הניח בתוך משקו גרוטאות שאין להן כל ערך.

ההליכים בתיק

10. ביום 31.7.06 הסכימו הצדדים כי בית המשפט ימנה כמודד מטעמו את מר מירמן והוא התבקש לקבוע אם מי מהצדדים פלש לשטחו של האחר בהשוואה להסכם הפשרה ולמפת המדידה שהוא ערך עצמו ערך בשנת 1998.

11. מר מירמן הגיש את חוות דעתו ביום 5.6.07 ובה קבע כי " מבדיקותי בשטח התברר לי כי על מגרש 139א ישנה ערימת אשפה ששטחה הוא 127 מ"ר... שטח ערימת האשפה מסומן בצבע סגול במפת המדידה.. לפיכך אני קובע שבעל המגרש 139ב' פלש למגרש 139א'". ביום 29.7.07 הודיע המודד כי נפלה בחוות דעתו טעות סופר במספרי המגרשים וחזר על כל קביעותיו, ותיקן את מספרי המגרשים באופן שקבע כי "בעל מגרש 138א' פלש למגרש 139א'". כלומר על פי חוות הדעת המתוקנת המודד מירמן קבע, שהנתבע הוא שפלש לשטחו של התובע.  

12. הנתבע הגיש לבית המשפט בקשה לחקור את המומחה על חוות דעתו, והמותב הראשון שדן בתיק, כב' השופטת חגית מאק קלמנוביץ, קבע את התיק לקדם משפט מורחב ביום 11.3.08. המומחה לא הוזמן לקדם המשפט, אך בדיון טען הנתבע כי המודד סמך את קביעותיו על פלישה של הנתבע לשטח התובע על כך שראה בשטח מגרש 139א' ערימת אשפה, ולטענת הנתבע המודד סבר בשגגה כי ערימה זו שייכת לנתבע, ועל כן סבר שהנתבע הוא שפלש לשטח התובע.

13.  התובע מצידו טען כי יש לבקש מהמודד לקיים ביקור נוסף במקום ולסמן את גבולות החלקה, שכן המודד השווה את הגבולות למפה הלא נכונה, במקום ל"מפת מירמן".

14. בקשת התובע כי המודד ישוב ויבקר במקום נדחתה על ידי השופטת מאק קלמנוביץ אשר קבעה כי

"חוות הדעת מתקבלת בכפוף לכך שערימת הגרוטאות המתוארות בה, שייכת לתובע ולא לנתבע".